הסיפור שלי

מטפלת רגשית, בשנות ה30 לחיי, אמא לילדים. לפני 10 שנים בערך אובחנתי עם השימוטו – מחלה אוטואימונית של בלוטת התריס ופיברומיאלגיה. אבל שם לא התחיל הרומן שלי עם מחלות אוטואימוניות. שנים רבות לפני כן הייתי בבדיקות על גבי בדיקות עם חשד לכל מחלה אוטואימונית אפשרית כולל לופוס, שיורגן, דלקות פרקים ועוד. קיבלתי את התואר המפוקפק של פיברומיאלגיה, בצבא הייתי מתעלפת, כשהייתי בארה"ב עם בן זוגי הייתי נרדמת בכל מקום, ושוב בדיקות, ושוב לא יודעים. אחד השיאים היו כשאחת מרופאות המשפחה שראתה אותי הציעה שהגיע הזמן להתחיל טיפול תרופתי – נפשי. מרגישה כל כך רע ולא מוצאים כלום, זה הכל בראש שלך. אבל אני ידעתי שיש משהו לא בסדר בגוף שלי. אז קראתי עוד, וחקרתי עוד. ודרשתי בדיקות לבי-12, כי התחילו עקצוצים בידיים, וראיתי שהבי 12, על אף שלפי ערכי קופת החולים עדיין תקין, נמצא בתהליך מתמיד של ירידה. כמה חודשים אחר כך, "למזלי" המדד ירד מתחת לעקומה (העקומה) של הקופה ונתנו לי זריקות לויטמין בי-12, אמרו לי שאצטרך לקבל זריקות וכדורים כל החיים, וככה כמה שנים הייתי ישר מרגישה כשהיה חוסר בויטמין בי-12 ולוקחת כדורים. גם ויטמין די תמיד היה ברמה נמוכה מאוד, ולא משנה כמה טיפות או כדורים לקחתי – שום דבר לא העלה אותו (חשוב לציין, שהיום אני גם מבינה שגם הבי12, והויטמין די שלקחתי כי לא ידעתי יותר טוב, עשו יותר נזק מתועלת).

עברו כמה שנים, והתואר הראשון שלי במדעי המוח הוביל אותי לקריאת מאות מאמרים בנושאי בריאות – וכך איבחנתי את עצמי עם השימוטו. הגעתי לרופאה בדרישת בדיקה לנוגדנים, היא אמרה שאין טעם וחששה לתת 'סתם בדיקות', כי הרי כבר שלחה אותי לכל בדיקה אפשרית (כולל MRI מוח). אך כנראה הייתי מספיק משכנעת – והבדיקה הכי פשוטה בעולם, של נוגנדים להשימוטו הגיעה ואיבחנה – יש לי השימוטו. אני רשמית אוטואימונית (הכל בראש שלי, אה?)

dohלקחתי אלטרוקסין, בהמשך החלפתי לסינטרואיד, וכך סיימתי תואר שני בתרפיה באומנות, וילדתי את ילדיי. משך השנים עלה גם חשד לצליאק, ונמצאו נוגדנים לצליאק, אך מכיוון שהיה חסר ממצא אחד בשביל לקבל את ההגדרה הקלינית של צליאק, הרופא טען שאין שום סיבה להימנע מגלוטן. ובכל זאת, הרגשתי שהתשובה שלי נמצאת בשינוי תזונתי, והחלטתי להפסיק עם גלוטן. אך באותה תקופה לא ידעתי את כל מה שאני יודעת היום ואכלתי המון תחליפי גלוטן – לחם תירס, הרבה אגוזים, הפחתתי באכילת בשר – ומשלא ראיתי שיפור בהרגשתי, הסקתי שזה כנראה לא הגלוטן (כמובן,, מסקנה שגויה, המסקנה הנכונה היא שזה לא רק הגלוטן).

הגעתי לתזונה ממש במקרה, מישהו סיפר לי בדרך אגב שיש פליאו שמתאים לחולים אוטואימוניים, הוא לא ידע לפרט. כמה חודשים אחר כך קראתי מאמר שדיבר על סיכון בו נמצאת מי שלוקחת כדורים לבלוטת התריס לחלות בסרטן השד (לא אכנס כאן להאם המאמר נכון או לא, אבל עבורי זה היה טריגר), והחלטתי שאני הולכת להיות בריאה, לא משנה מה. באותה תקופה היו לי משקפי ראייה (אותם הסרתי כמה חודשים אחרי שהתחלתי עם הAIP, כסימבול נוסף עבורי לבריאות הגוף), והילדים שלי שראו אותי כל בוקר לוקחת כדור ושמה משקפיים – התחילו לתת לי את המשקפיים ואת הכדור בבוקר, כמו טקס, וגם לשחק ולהעמיד פנים שהם שותים סוכריה לבנה עם מים: 'כמו אמא'. זה לא המודל שדמיינתי את עצמי מהווה לילדיי. היכולת שלי להתבונן על דברים אלה מהצד, ביחד עם ההבנה ש'אם אין אני לא מי לי', ואם אני לא אקח את הבריאות שלי לידיים שלי, שום דבר לא ישתנה – יצרו את התנאים המקדימים לשינוי. כך התגבשו להם כל התנאים הרגשיים הנדרשים כדי להחליט שלא משנה מה – אני הולכת להיות בריאה.

וכך, ב19.4.2015, התחלתי בפרוטוקול האוטואימוני. זאת היתה נקודת אל חזור מבחינתי, הפסקתי עם הכדורים וקפצתי למים (אין כאן משום המלצה למישהו לנהוג כמוני בנוגע לכדורים, הייתי על מינון נמוך וידעתי מה מצב הבלוטה שלי. יש להתייעץ עם רופא ולקחת בחשבון את מצב הבלוטה, מינון הכדורים ועוד). לא הכרתי את תזונת הפליאו וודאי שלא את הפליאו האוטואימוני, לא ידעתי שיש קבוצות פייסבוק רלוונטיות, ועם תחושה שאני לבד בעולם במסע הזה – התחלתי לחפש מידע אונליין. נתקלתי באתר של Paleo mom, ומפאת חוסר זמן הכנתי לי רק רשימות כלליות של מה מותר ומה אסור. עברתי כמה ימים של גמילה מסוכר, שכללו בעיקר כאבי ראש. וכשישבתי מול הרשימה הזו של מה אסור לאכול, כולל התבלינים האסורים ופחדתי שלא יהיה לי מה לאכול. בהתחלה פשוט הצלחתי להסתדר מארוחה לארוחה, עד שלאט לאט זה נהיה שיגרה, הבנתי שאני יכולה לעשות לי ארוחות משגעות בלי בעיה. הגמילה מגלוטן ומסוכר הביאו איתן שמחה גדולה, והמון אנרגיה ומצאתי את עצמי בלילה במקום מתרסקת בשעה שמונה עם בנותיי, ממשיכה לבשל בהנאה ומגלה שזה לגמרי אפשרי העניין הזה. לאט לאט גם שמתי לב שאני יורדת במשקל, כמעט מיד הנפיחות שהיתה בבטן נעלמה, ולמרות שלא התחלתי את הדרך הזו בשביל לרדת במשקל – זה היה בונוס ממש משמעותי, שעודד אותי להמשיך. אחד הדברים הראשונים שאמרו לי עם האבחנה של ההשימוטו – זה שלהשימוטיות קשה מאוד לרדת במשקל, אז הרגשתי שאם אני מצליחה לנצח אפילו את זה, אני כנראה בדרך הנכונה.  בהמשך הצלחתי למצוא שיגרה הגיונית והרגשתי שכל העסק הזה מתחיל להסתדר לי עוד. בתור חובבת פסטות ולחמים, היה אפשר לחשוב שהיעדרם מחיי יהיה קשה מנשוא, אך גיליתי שהטעמים משתנים, ומה שפעם היה עבורי מעדן – כמו פיתה עם חומוס למשל, מרגיש לי היום כמו קלקר חסר טעם בעל מרקם משונה, וגם לדברים שאני כן מתגעגעת (כמו חצילים), אני פשוט לא מוכנה לוותר על התחושה הטובה והאנרגיות שיש לי הודות לתזונה הזו.

הרבה שואלים אותי מתי התחלתי להרגיש בשינוי כלשהו, בהטבה? זה נראה לי מאוד אינדבידואלי (ויצאתי לדרך הזו אחרי קריאה של הרבה מקרים בחו"ל שסיפרו שהמצב השתפר רק אחרי כמה חודשים או שנה – ולזה הייתי מוכנה), אך אני התחלתי להרגיש הרבה יותר טוב כמעט מיד (לאחר תהליך הגמילה של מספר ימים אותו תיארתי – שהיה קצר כי לא סטיתי ולו מילימטר מהתזונה). היה בערך חודש של המון ליחה – אבל הבנתי שזה חלק מתהליך ההבראה שלי – הגוף בעצם מתנקה. לאחר חמישה חודשים, ירדתי 13 ק"ג.

אני, שמכירה את הגוף שלי היטב, ידעתי תמיד מתי הגוף שלי נמצא לא באיזון – הסימן הראשון אצלי היה תמיד הציפורניים (שהיו מתפצלות ונשברות בקלות), ועם הפליאו הציפורניים שלי חזקות מאי פעם. מלבד התחושה שהבלוטה שלי מאוזנת, הרבה דברים שלא ידעתי שקשורים בכלל למצבי הבריאותי השתפרו והשתנו. למשל: היתה לי מעין חררה כזו על הזרועות, בשם הרפואי זה נקרא: קרטוזיס פילאריס, הן נעלמו כמעט לחלוטין אחרי חודש. כמעט תמיד סבלתי מאקנה בחומרה כזו או אחרת – הפנים התנקו לחלוטין. ואחד הדברים שהכי הפתיעו אותי: אני לא נשרפת יותר בשמש! מי היה מאמין שגם זה קשור לתזונה אנטי-דלקתית ולא לפולניות שלי 🙂

שיפורים מרכזיים בחצי שנה הראשונה לתהליך (שוב, זה יכול לקחת יותר)

  • ירידת נפיחות בבטן
  • ירידה במשקל
  • המחזור החודשי: הפך למשמעותית קצר יותר ופחות כבד.
  • אקנה – אין יותר.
  • קרטוזיס פילאריס – אין יותר.
  • לא נשרפת בשמש
  • עירנות ואנרגיה תקינה (בתחילת הדרך יש קצת תחושה של 'כוחות על', אחר כך זה מתאזן)
  • רמת האנרגיה נשארת זהה לאורך היום, בלי 'נפילות' אנרגיה, או חשק לקפה או למתוק כדי להתעורר.
  • מדדי בלוטת התריס – ללא כדורים – תקינים
  • מדדי בי-12 ללא תוספי מזון או זריקות – תקינים
  • שיפור ניכר ומשמעותי במדדי ויטמין די
  • תמונת שומנים תקינה וטובה וכך גם יתר המדדים
  • שיפור משמעותי בתמונת הנוגדנים להשימוטו

ועכשיו לשלב ההוכחות

אחרי חצי שנה של פליאו אוטואימוני הגיע תורן של בדיקות הדם (חשוב לציין שהקפדתי כמעט על הכל, אחרי חודש ניסיתי להוסיף לתפריט שלי חלמונים, אחר כך חלבונים ופעם במלא זמן גם שוקולד 85%, או תפוח אדמה, אורז ופפריקה – גיליתי שאני לא רגישה אליהם, אך עדיין – אוכלת במינונים נמוכים מאוד).

עוד חשוב לציין, שבתקופות שיש יותר סטרס, אני יכולה לאכול פחות דברים אסורים. אז אם ישנתי גרוע בלילה – אני לא אנסה לאכול עגבניות, למשל.

ניתן לראות שנוגדנים שהיו מעל 1000 בשנת 2008, ו-2009 ירדו לאיזור ה-300.

נוגדנים 1

נוגדנים שהיו מעל 100, ירדו לאיזור ה-7!

נודגנים 2

מדדי הבלוטה של תקינים (Free T4 יכול עוד להשתפר, וכך גם הFerritin ומקווה שאוכל לעדכן על כך בעוד חצי שנה) מדדי בי-12, ללא שום כדור או זריקות באיזור ה-500!!!

מדדי בלוטה

ויטמין די ללא כל טיפול הכי גבוה מאי פעם:

די

וכדי שלא תפחדו מלאכול שומנים, תמונת השומנים שלי (השתפר פלאים גם כן):

LDH

אני מרגישה מצוין, איכות החיים שלי השתפרה דרמטית, המון סימפטומים שמלווים מחלות אוטואימוניות פשוט נעלמו להם. מי שחושש להתחיל כי מפחד שלא יהיה לו מה לאכול – בשביל זה קיים החלק של המתכונים באתר, וקיימים מתכונים רבים נוספים בספר שיצרתי. אני יכולה לספר שאני אוכלת אוכל טעים ומגוון ונהנית מכל רגע. רמת האנרגיה החדשה שלי מאפשרת לי גם להנות מההכנה, ואני מספיקה לעשות הרבה יותר בכל יום – פשוט כי יש לי יותר כוח לעשות את זה.

את הסיפור שלי שיתפתי כחצי שנה לאחר שהתחלתי בתזונה של הפליאו האוטואימוני, מאז עברו כמה שנים.  מאז ניסיתי לאכול קצת יותר "רגיל" אבל גיליתי שזאת הדרך שבה הכי טוב לי.

שיתפתי את הבדיקות שלי, ואת השמחה שהניסוי צלח בשתי קבוצות בפייסבוק – קבוצת הפליאו וקבוצת בלוטת התריס וקיבלתי המון פניות בבקשה להסברים על פליאו, איך להתחיל, מה לאכול וכו'. לכן החלטתי להעלות את הכל על הכתב באתר מסודר, נגיש ובעברית בתקווה לעזור ולהגיע לכמה שיותר אנשים שזה רלוונטי עבורם, ויכול לשפר את איכות חייהם, ובתקווה להביא להחלמה והנאה מחיים בריאים. מקווה שהאתר יהיה לכם לעזר, תהיו בריאים, בהצלחה 🙂